מ', אם לשני ילדים בני 5 ו 3 (האחד עם צרכים מיוחדים), מתגוררת בנהריה. גרושה לאחר מערכת יחסים אלימה כלכלית ונפשית. הגיעה לעמותת רוח נשית לפני כשנה, נחושה בדעתה להצליח ולקדם את החיים שלה ושל ילדיה. בתקופת הקורונה עשתה קורס צילום מקוון, והבינה עד כמה היא אוהבת את זה, וכמה היא טובה בזה והבינה שזה יכול להיות האופק התעסוקתי שלה. אחרי שנים של נישואים בהם לא הצליחה לראות שום קידום בחייה ושום אופק תעסוקתי או איזושהי התקדמות. היא החלה לשאול מצלמות מחברים ולצלם תכנים כדי שתוכל לשווק את עצמה ואכן עשתה זאת והחלה להפעיל עמוד אינסטגרם ולהיות פעילה גם בצילומים של אירועים בעיר בה היא מתגוררת, היא עשתה זאת בחינם על מנת שיראו את היכולות שלה ובאמת, הצליחה לייצר לעצמה עבודות נוספות הן בתשלום והן בבארטרים (כך למשל צילמה בחופש הגדול כפר נופש וקיבלה לילה נופש לילדיה ולה). בחודשים האחרונים עבדה עם מנטורית עסקית מטעמנו, ליווי שהיה מוצלח מאוד ודחף אותה קדימה ויותר מכך הגדיל בה את התשוקה לעשייה בתחום הזה. בנוסף להתהליך העסקי שהיא עוברת היא גם מטפלת בקשישים, עד שתוכל להתפרנס רק מצילום ואף מתמודדת עם ילד שאובחן על הספקטרום האוטיסטי , מה שמצריך ממנה פניות לטיפולים שלו ולקידום שלו. מ' קנתה מאיתנו מחשב בסכום של 250 ₪ והיא מייצרת איתו עבודות, למרות שהוא לא בדיוק מה שהיא צריכה, הוא חלש מידי לתוכנות איתן היא עובדת. לאחרונה התלבטנו לגבי החזרת המחשב ובקשת מלגה למחשב או למצלמה והגענו יחד למסקנה, שכלי העבודה החשוב ביותר עבודה הינו מצלמה טובה. ובהתאם לכך, בקשת המלגה עוסקת בקניית מצלמה. אני חושבת שזו העזרה הגדולה ביותר שצריך להעניק לה. העזרה הזו תקפיץ אותה קדימה יותר מכל סיוע אחר. מ' חסכה 2000 שח לטובת המצלמה. אך לאחר תחילת המלחמה, ברחה עם ילדיה מנהריה לתל מונד והשתמשה במעט כסף שהצליחה לחסוך, כדי לשלם שכר דירה בתל מונד מתוך פחד שיחדרו מחבלים לביתה בנהריה. ולכן אני פונה ומבקשת שנסייע לה לרכוש מצלמה, יחד עם מלגה מרוח נשית.