אמירה, בת 28, אם ל-3 ילדים. אמירה גדלה בבית אלים. היא אובחנה בילדותה כבעלת קשיים קוגניטיביים ונשלחה ללמוד בפנימייה. בגיל 12 כשהיתה בפנימייה נאנסה ולאחר מכן ננזפה על ידי המנהל שהתנהגותה לא צנועה. היא חותנה בגיל 16, סבלה מאלימות קשה מצד בעלה ולפני ארבע שנים התגרשה ממנו. אמירה חזרה לבית אימה והחלה לסבול מתופעות שנפוצות אצל נפגעות תקיפה מינית- נטייה לשימוש בסמים, נטייה לפגיעה עצמית והתנהגות מינית סיכונית. בעקבות זאת נזרקה לרחוב. באותה תקופה נכנסה להיריון והחלה טיפול בחצר הנשית. היא החליטה לשקם את חייה והחלה לפעול רבות בנושא: הלכה לטיפול בנושא הורות, נרשמה לטיפול נפשי בפוסט טראומה והשיגה קצבת סיוע בדיור לדרי רחוב. אמירה מבינה שאינה מצליחה לתפקד באופן עצמאי ללא סיוע ולכן היא זקוקה לקצבת נכות שתפרנס אותה ואת התינוקת שלה באופן יציב. פנייתנו לאבחון במימון הרווחה נדחתה.