תושבת אחד מקיבוצי מועצה אזורית שער הנגב, חוותה את אירועי ה־7 באוקטובר ובהמשך לכך אתגרים רגשיים ומשפחתיים משמעותיים. בתקופה זו הייתה לאחר לידה והתמודדה עם דיכאון לאחר לידה. במקביל, בעלה שהה במילואים מצטברים של מעל 700 ימים, דבר שהעמיק את תחושת העומס והבדידות. חוותה עלייה חדה ברמת החרדה, חוסר שינה בלילות והתקפי זעם, קושי בוויסות ובהכלה של ילדיה, והגעה למצבים של חוסר יכולת להתמודד עם דרישות היום־יום. בנוסף, חלה החמרה בהרגלים בריאותיים – חזרה לעשן ונמנעה מפנייה לטיפול רפואי. במקביל, נוצרו מתחים זוגיים משמעותיים סביב יציאותיו התכופות של בעלה למילואים. האם קיבלה בעבר מענה במסגרת חוסן בהדרכת הורים בזום, אך כיום נדרש עבורה ליווי רגשי רחב יותר וכלים נוספים להתמודדות. לפני המלחמה עבדה והשתכרה היטב, אולם מאז הפסיקה לעבוד. גם ילדיה חווים חרדה ומצוקה על רקע היעדרות האב. המצב הכלכלי של המשפחה הורע לאחר שבעלה פוטר, ורק לאחרונה החל עבודה חדשה. בשל קושי כלכלי נאלצה להפסיק טיפול פסיכולוגי ממנו הועילה רבות. כיום מבקשת לחזור לטיפול מתוך הבנה שזה יסייע לה בהתייצבות ובהחזרת יכולת התפקוד.